הפסיכודרמה לפי מורנו (Moreno 1889-1974 ) היא שיטה של טיפול אישי במסגרת קבוצתית. עקרונות השיטה מבוססים על האמונה שבכל אדם יש מן הכוח הבורא והיוצר. כדי להגיע למפגש עם היצירתיות על האדם לגלות את מקורות הספונטניות שלו. הספונטניות היא כוח הפועל בהווה ומניע את הפרט לקראת תגובה הולמת במצב חדש ותגובה חדשה על מצב ישן.

במסגרת זו בודקים יחסים בין-אישיים, קונפליקטים ובעיות אמוציונליות ומטפלים בהם על-ידי שיטות שנלקחו מעולם התיאטרון והדרמה. המלה "דרמה" , אין פירושה "משחק" או "הצגה". כאן היא משמשת בהוראתה הראשונית –(במקורה היווני) דרמה-פעולה. כלומר, במקום לפתור בעיות המתעוררות בין אדם לבין עצמו, בין אדם למשנהו, או בתוך קבוצת אנשים ע"י דיבור, מועלות הבעיות ע"י הצגתן בפועל. שיטת העבודה בפסיכודרמה, מבוססת על חילוף תפקידים המאפשר לכל אחד להיות, במהלך הדינמי, בתוך תפקידו ואף בתוך "עורו" של חברו לקבוצה.

היכולת לראות את המציאות בעיני האחר ואפילו לראות את "עצמי" בעיני האחר, פותחת אפשרויות לשתוף פעולה על בסיס ידידותי ואמפתי (ולאו דווקא תועלתי) תוך פתיחות לנקודת מבט שונה, פתיחות שהיא אבן יסוד להכרות מעמיקה יותר עם ה"עצמי" . הפסיכודרמה מאפשרת איתור מקורות הספונטניות תוך כדי העלאת חוויות מהעבר הקרוב והרחוק, בדיקת אלטרנטיבות ע"י חוויות מתקנות והתנסויות במצבים עתידיים אפשריים, ובכך מביאה לשיפור ניכר בבטחון העצמי ובהרגשת הערך האישי . בין השאר, תורמת הפסיכודרמה לשיפור משמעותי בהגדרת הזהות האישית והמקצועית, וכן מחזקת את יכולת ההתמודדות עם בעיות בזוגיות, עם בעיות ביחסי הורים-ילדים (בכל גיל שהוא), עם משברי הגיל ובגידת הגוף, עם שכול ואבדן, עם פרידות וויתורים הכרחיים.